פסק-דין בתיק ת"ק 36238-01-12

1.         על פי הנטען בכתב התביעה התובעת רכשה ביום 12.4.12 3 כרטיסי טיסה אצל הנתבע 1. התובעת שילמה הסך של 1,400 ש"ח באשראי ובהמשך היום שילמה סכום נוסף במזומן בסך של 3,170 ש"ח.

2.         לטענת התובעת עת הגיע מועד הטיסה ושביקשה לקבל הכרטיסים, הודיעו לה ששני כרטיסים בוטלו. בתה השתמשה בכרטיס טיסה אחד וטסה למשפחתה בחו"ל.

3.         התובעת נאצלה לרכוש בסמוך למועד הטיסה שתוכננה  2 כרטיסים חדשים בעלות נוספת. כמו כן, כתוצאה מכך ששונו זמני הטיסות הגיעה לחו"ל בלילה נאלצה לקחת מונית הלוך ומאחר והטיסה בחזרה גם הייתה בשעות הלילה נאלצה לקחת מונית גם בחזור. כל זאת להבדיל מהטיסות שתוכננו שהיו בשעות היום.

4.         לדיון התייצב הנתבע 1. לטענתו, עקב חקירה פלילית מחודש 8/11 אינו רשאי ליצור קשר עם ויג'ימה טורס וזאת למרות שככל שידוע לו הינו עדיין הבעלים של 20% בחברה זו. לנתבע 1 אין כל קשר מאז עם ויג'ימה טורס.

5.         במהלך הדיון הסכימה התובעת למחוק את ויג'ימה טורס מכתב התביעה. משכך, התביעה כנגד ויג'ימה טורס נמחקת ללא צו להוצאות ואדון בתביעתה של התובעת כנגד הנתבע בלבד.

6.         לטענת הנתבע, הזמינה התובעת 3 כרטיסי טיסה בעלות של 4,618 ש"ח.

7.         התובעת עשתה שימוש בכרטיס טיסה עבור הבת שעלותו מסתכמת ב 1,448 ש"ח.

8.         עיקר המחלוקת, על פי הנטען בכתב ההגנה, היא עלות 2 הכרטיסים הנוספים בסך של 3,170 ש"ח. לטענת הנתבע קיבל את הסכום והעבירו לויג'ימה טורס וזו הייתה אמורה להנפיק את הכרטיסים בפועל.

9.         הנתבע הינו בעל מניות בויג'ימה טורס. הנתבע היה אחד ממנהליה והוא ניהל לבדו סניף בגני אביב שבלוד.

10.        אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהנתבע קיבל מאת התובעת את הכספים המפורטים בתביעתה.

11.        הנתבע טוען שהעביר כספים אלו לחברת ויג'ימה טורס ולו לא הייתה כל סמכות לטפל בכספים אלו, אך מנגד לא המציא כל ראיה לכך שאכן העביר הכספים שקיבל מאת התובעת לויג'ימה טורס.

12.        טוען הנתבע בכתב הגנתו שאין לאפשר הליך של "הרמת מסך ההתאגדות" ולחייבו בפיצוי התובעת.

13.        איני מקבל טענתו זו של הנתבע. הנתבע הוא זה אשר קיבל את הכספים מהתובעת. הנתבע משמש כמנהל וכבעל מניות בויג'ימה טורס. הנתבע לא הביא כל ראיה לכך שהכספים הועברו מהסניף שניהל לבדו לויג'ימה טורס. למרות טענתו לכך שהינו מנוע מלהיות בקשר עם ויג'ימה טורס, לא מצאתי שעה כל מאמץ בכדי לנסות ולאתר אישור להעברת הכספים דרך הגורמים המוסמכים לאשר זאת.

14.        בע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי בע"מ (פורסם בנבו), קבע ביהמ"ש:

"דגם אפשרי אחר לבחינת האחריות הנזיקית של אורגן או של נושא משרה בחברה הינו מודל האחריות האישית. על-פי מודל האחריות האישית, "היותו של פלוני בין השאר אורגן של החברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין..." (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ ואח' נ' אורן ואח' (להלן - עניין בריטיש קנדיאן [2]), בעמ' 256). ודוק: אף לשיטת דגם חסינות האורגן, עצם היות פלוני אורגן אינה מקנה לו חסינות. מודל חסינות האורגן גורס כי החסינות מוקנית לאורגן כל אימת שהאורגן פעל בשם החברה. אם האורגן פעל כאדם פרטי, הרי שהוא יחוב ככל פרט אחר. אולם אם פלוני פעל בכושרו כאורגן, החברה עשויה לשאת בתוצאות העוולה. האורגן ­חסין. מודל האחריות האישית דוחה תיזה זו: "...אין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של החברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו" בריטיש קנדיאן [2], שם. מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפטנו האזרחי:

"אורגן ותאגיד עשויים לחוב שניהם בגין מעשה נזיקין של האורגן. האורגן אחראי אישית למעשיו הוא והתאגיד אחראי אישית למעשה האורגן" (ע"א 324/82עיריית בני-ברק ואח' נ' רוטברד [3], בעמ' 130).

יש להדגיש כי שורי מודל האחריות האישית נעוצים היטב בקרקע משפטנו. כבר בע"א 77/57 שרף ואח' נ' קליין ואח' [3], בעמ' 509, מציין השופט אולשן כי ניתן -

"להביא תביעה אישית נגד המנהל שביצע את העוולה האזרחית. כשמגישים תביעה אישית כזו, לא מספיק הדבר שהתובע רק יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. אם ברצון התובע להטיל
אחריות אישית על הנתבע עליו להוכיח שהנתבע הזה הוא שביצע את העוולה האזרחית או שהיה לו חלק בזה".